לסינים יש לחם?
תמיד הייתי בטוחה שהסינים אוכלים אך ורק בריא וטבעי ולחם זה לא חלק ממגרש המשחקים שלהם. עד שהגיע אהרוני וטרף לי באחת את הקלפים. לא רק שיש לחם, יש לו גם שם – בינג – כך נקרא הלחם הסיני, שהוא איך לומר ממש ממש טעים. אני מאוד אוהבת אוכל סיני, ואף יותר מזה לחם. עכשיו המצב של פנטסטי.
הצילו!
רק שמישהו יקח ממני את הלחם הממכר הזה כי זה ממש מסוכן. בעבודה יחסית קלילה, תקבלו לחם מעניין הנאפה במחבת. את המילוי אפשר לשנות – תרגישו חופשי, אם להמירו בבשר טחון מתובל, או להוריד את הגבינה כפי שעשה אהרוני, ונשאר עם תוספת לארוחה בשרית למי ששומר כמובן. הכל גמיש!
החומרים הדרושים:
לבצק-
2 כוסות קמח
כפית שטוחה של מלח
3/4 כוס מים רותחים
3/4 כוס מי ברז (יכול להיות שלא תצטרכו את כולה)
למילוי-
3 בצלים ירוקים קצוצים דק
1/2 כוס כוסברה קצוצה
1/2 פלפל אדום קצוץ דק
שמן שומשום או קנולה או מסוג אחר (מעט)
100 גרם קשקבל / מוצרלה מגורר (הקשקבל של טרה החדש הוא בול)
אופן ההכנה:
- מערבבים את הקמח והמלח בקערה ומוסיפים את המים החמים. מערבבים בכף עץ.
- מוסיפים חלק ממי הברש וממשיכים ללוש עד שמתקבל בצק נוח לעבודה. יש מצב שלא תצטרכו את כל המים.
- מחלקים את הבצק לשני כדורים, מכסים ומניחים לעמוד חצי שעה.
- מערבבים את הבצל הירוק, הכוסברה, הפלפל החריף והגבינה.
- פותחים כל כדור ברידוד על משטח מקומח לעלה דק ככל האפשר. מורחים את פני העיגול במברשת במעט שמן. מפזרים מעל מחצית מהתערובת.
- מגלגלים את העלה לגליל מהודק. את הגליל מגלגלים סביב עצמו למעין שבלול.
- משטחים מעט את השבלול בכף היד, מרדדים במערוך לעלה דק יחסית, בזהירות מבלי שיקרע.
- מחממים מחבת, מוסיפים מעט שמן. מניחים את העלה וקולים כמה דקות מכל צד. עד שמקבל צבע זהוב.
- כשהבינג זהוב משני הצדדים אוכלים חם.
- לבריאות ובתיאבון!
